אוסטריה, חבל זלצבורג עם חברים

חבל זלצבורג

אז אחרי יורופארק ודרום גרמניה , המשכנו בדרכנו לאוסטריה בהתרגשות רבה לקראת המפגש עם ההרשיס והטלים שמאד ציפינו לראות אותם . התוכנית , לבלות את חופשת הפסח יחד ואף לקיים את ליל הסדר יחד .
לשם כך , קבענו להיפגש ב01.04.2023 בבית ששכרנו בעיירה בשם Sankt Michael im Lungau שבחבל זלצבורג (כשעה וחצי דרומית לעיר זלצבורג עצמה). שכרנו בית שבפוטנציאל היה אמור להתאים לשלוש משפחות . אנחנו הגענו לקראת הערב והיינו הראשונים שהגענו באותו יום . תחילה חשבנו שהבית עלול להיות צפוף מידי לשלוש משפחות אך בדיעבד זה היה אחלה בית לבלות בו שבוע עם ההרשיס והטלים.
הטלים היו הראשונים להגיע וההתרגשות היתה רבה , הילדים התחבקו והתרגשו מאד להיפגש . לאחר כמה שעות יחד תהינו מה קורה עם ההרשיס היקרים . שיחת טלפון זריזה אליהם הבהירה את המצב - גיא(יש לומר הגיז) סיפר לי שהם הגיעו לדלפק השכרת הרכב ב23:00 והוא היה סגור 🤷‍♂️. כמה הזוי שזה נשמע והעובדה שלרגע חשבתי שגיא עובד עלי (כי הריי זה היה 1 באפריל ), זה היה פשוט סיפור אמיתי ואכן כך היה . לאחר כמה נסיונות למצוא פתרון חלופי ההרשיס החליטו להשאר לילה במלון באזור השדה תעופה ולהגיע ביום שלמחרת . וכך קרה שב2.4 הרשיס הצטרפו אלינו והגיעו ישר לגיחה להר מושלג (הר Katschberghöhe) שהיינו עליו בזמן שהמתנו להם. הם הגיע סביב הצהריים ישר למחלמת שלג
כך קרה שחטפתי כדור שלג משחר מהפינה השמאלית בזמן שליה ואורי בנו להן איש שלג לתפארת .
אחרי משחקי השלג המשכנו לארוחת צהריים על ההר במסעדת אתר סקי טיפוסית עם מרקים נהדרים ומנות אוסטרית ממש טעימות והמשכנו לבית כדי להיות יחד וכדי שההרשיס יוכלו לפרוק את ציוד שלהם ולהתמקם

זיכרון מהדרך - 1 באפריל: אנחנו נוסעים מגרמניה לאוסטריה לפגוש את ההרשיס והטלים . נסיעה של חמש שעות , רצים צ׳יק צ׳ק לקנות בגדים כי חורף קפוא באוסטריה . איך מעבירים נסיעה כה ארוכה ? אין כמו לבלף את כל המשפחה :) לסבתא דבורה - אמרנו שהחלטנו לטוס לברזיל עוד שבוע. לסבתא גוקה סיפרנו שפגשנו את הבן-דוד דני במדרחוב במינכן. לבארי ותמרה אמרנו שנתקענו בסערת שלגים על הר באלפים והגיע מסוק לחלץ אותנו - הם ממש האמינו 😂 ליה, יותם ונעמי ממש נקרעו מצחוק מהאירוע והרכב היה מלא בצחוק ובשמחה! חג 1 באפריל שמח 🥳

לשבוע הזה לא תכננו המון תכניות, מלבד התכנית לחגוג יחד את ליל הסדר וכן לבלות זמן יחד כולנו . כך יצא שבמהלך הימים היה מלא זמן למשחקים של הילדים עם עצמם , הילדים איתנו ומשחקים שלנו(המבוגרים) בערבים לאחר שהילדים הלכו לישון. היו מלא משחקי כלפים ומשחקי קופסא כך שתמיד היה משחק מגניב לשחק בו. ההרשיס הביאו משחק מגניב בשם ליגרטו שהיה בסיס למשחקי הלילה שלנו . ליגרטו הוא משחק לעד ארבעה שחקים והוא מבוסס על מהירות . וכך פתאום גילנו מי מאיתנו תחרותיים יותר ומי פחות . בהתחלה חשבתי שאני תחרותי ואז גיליתי שאילנה הרבה יותר תחרותית ממני 😂 . כדי לשחק שישתנו במשחק פשוט עשינו משחק זוגות (קרי כל זוג הוא בעצם שחקן אחג במשחק) וזה היה ממש קורע מצחוק לראות את הדינמיקה בשולחן המשחק .

זיכרון מהדרך: זו בעצם הפעם הראשונה שליה גילתה שלהורים\למבוגרים יש חיים משל עצמם. במהלך אחר הערבים היא שמעה אותנו משחקים ואמרה "ההורים שחקו וצחקו בקול רם" בעודה מספרת לכולם שהיה אירוע מרגש בלילה שבו גילתה שגם למבוגרים יש חיים :)

בנוסף לכל זה , ולא רק לכבוד הפסח (כי הרי חובבי בישול כולנו) , כל השבוע היה מלא בבישולים ואפיה. כמעט כל היום בשבוע היתה נסיעה אחת לסור למלא עגלה שחלילה לא יחסר אוכל ליום למחרת . אמילי האלופה עשתה לילידים סדנת פרצלים שהילדים עפו עליה וממש נהנו וגם אילנה (אם אני זוכר נכון) עשתה להם סדנת עוגיות שכל הילדים הכינו עוגיות מלאות בסוכריות קטנות . אין ספק שהארוחות בשבוע הזה יזכרו לטובה עם מטעמים שהכנו שם כולנו - תענוג לבשל אתכם חברים !

אז כך היה סדר השבוע : ביום ראשון (ה2.4) נפגשנו עם ההרשיס בהר המושלג . יום שני (3.4) היה יום התאקלמות ורביצה בבית . יום שלישי (4.4) היינו במגלשות הרים ועשינו סדנת הפרצלים של אמילי. יום רביעי (5.4) קפצנו לפארק נחמד שהיה בהר המושלג שלידנו וסיימנו בערב בליל סדר לתפארת. יום חמישי (6.4) יצאנו לטיול אופניים באזור, בעמק שלידנו. ים שיש (7.4) שחר אני וגיז(פלוס אמילי) יצאנו לחצי יום סקי פלוס אחה"צ עם כל הילדודס למרגלות הר מושלג שהיתה פינה פרטית שלנו(הילדים טסו שם על מזחלות ונהנו ממש) . יום שבת (8.4) נפרדנו כל משפחה לדרכה. (היתה פרידה מאתגרת מאד לילדים)

זיכרון מהדרך : הפרידה מהחברים היתה מאד מרגשת , יותמי המתוק לא יכל להגיד שלום (נשאר באותו) מרוב שהיה לו קשה להיפרד . שהמשכנו בדרך עם הרכב הוא אמר אחרי שלוש דקות אני רוצה לחזור לישראל - אני לא אשכח את הפרצוף המתוק והעצוב שלו שהיה צריך להיפרד מהחברים בכלל ומלני בפרט מיד, שיצאנו לדרך, הילדים בחרו לשמוע ברכב שיר ישראלי של שלומו גרוניך - כמה אוטנטי ויפה. אחרי רבע שעה יותם המתוק אמר שהוא עצוב - אין ספק שזו היתה נקודה שהיתה לי מאד קשה עם דמעות בגרון לראות אותו ככה עצוב אבל גם הגעגוע הוא חלק מהמסע שאנחנו חווים