לטרגונה וראוס יש פינה חמה שמורה בליבנו מכיוון שזו הייתה תקופה ממש כיפית עבורנו , הרבה בזכות החווה ששהינו בה בתקופה זו שהרגשנו בה כל כך בבית .
החווה של אירוון:
בבוקר יום רביעי ה15.02.2023, לאחר שבוע בוולנסיה הנפלאה, ארזנו את חפצינו והתחלנו נסיעה של כשעתיים וחצי צפונה לכיוון טרגונה\ראוס, שם נבלה כשבועיים וחצי בחווה מדהימה הנמצאת בגבול בין טרגונה לראוס , הראשונה עיר חוף מזרחית והשנייה עיר סמוכה קצת יותר מערבית ממנה אך גם קצת יותר אינטימית וקטנה – מרגישה קצת כמו שכונה גדולה. לחווה הגענו ביום רביעי בשעות אחה"צ\ערב. כשהגענו קיבל את פנינו אירוון , בעל החווה, עם עוד שלושה כלבים גדולים לידו(דארו הגור , צ׳וק השחור ומל החום) מה שהעלה קצת את סף החשש שלנו מכיוון שלנעמי הייתה טראומה כשהייתה קטנה מהכלב של ההורים שלי, בונו, שנתן לה נשיכה קטנה וטראומטית. כשנכנסו לחווה נחשפנו למקום מופלא עם סוסים, תרנגולות וכלבים שנמצאים בתחום החווה. אירוון מתפרנס מהחווה, הסוסים שנמצאים אצלו הם סוסים בפנסיה , כאלה שכבר פרשו מרכיבה מסיבות שונות (בד"כ רפואיות) והבעלים שלהם רצו שיהיה להם מקום טוב לחיות בו את שארית חייהם וכך הם הגיעו לחווה של אירוון שמשגיח עליהם ודואג להם. מהתרנגולות אירוון מוכר ביצים ובנוסף לאלה הוא משכיר את הדירה בקומה מעל לביתו לתיירים מזדמנים (כמונו) וכן משכיר מבנה ישן נוסף בחווה .
למחרת, בבוקר יום חמישי, יצאנו להסתובב ולראות את החווה . בעודנו מסתובבים בחווה ומתפלאים מגודלה העצום , אנחנו שומעים צפריה מאחורה וקריאות מכיוון השער האחורי של החווה (לחווה ישנם שני שערים). אנחנו מסתכלים לכיוון השער ורואים רכב עומד בכניסה לשער שבמרחק של כ50 מטר מאיתנו . אילנוש מתקדמת לכיוון השער האחורי לראות במה מדובר ואם אפשר לעזור איכשהו ולפני שהיא מגיעה היא מבינה, הקריאות שלהם בקטלונית, שהם קבוצה של אנשים שהיו אמורים להיכנס דרך השער אבל לא מצאו את המפתח ולכן היו זקוקים לעזרה כדי להכנס. עד שאילנה הגיע , הם כבר מצאו את המפתח לשער ופתחו אותו. אט אט , רכב אחרי רכב נכנסות להן שתים עשרה מכוניות עם משפחות, חלקן בהרכב משפחתי מלא וחלקן עם הורה אחד וילדים, וממלאות את החווה בילדים שרק רוצים להיפגש ולשחק יחדיו. לאחר שנכנסו פנימה ושוחחנו איתן הסתבר לנו שאלו משפחות של קהילת הומסקולינג ששוכרת מבנה בחווה של אירוון והן מקיימות פעילות לחברי הקהילה בחווה פעמיים בשבוע. ממש זמחנו מההזדמנות להכיר אותם והילדים שלנו מיד נדנדו בזנבם וניסו להתחבר עם ילדי הקהילה שזה עתה הגיעה. אחרי שנכנסו שמנו לב שהילדים וחלק מהמבוגרים הגיעו מחופשים ומיד הבנו שבעצם בסוף השבוע שהתקרב (18, 19 לפברואר) התקיים קרנבל בספרד ובקטלוניה . לאח זמן מה הילדים התחילו להתחבר לילדים שלהם , ליה מצאה לעצמה ילדה מחופשת ניסתה לשחק איתה במגבלת השפה ויותם הצליח למצוא חברים לשחק איתם תופסת גובה . לשניהם מגבלת השפה הפריע , ליה אמרה לי שקשה לה לשחק איתה בלי שהן ידעו לדבר אחת עם השנייה אבל איכשהו היא כן מצליחה ויותם חשש לגשת לילדים ולבקש לשחק איתם . בזמן שהילדים שחקו אנחנו מצאנו חברה לעצמנו בסביבת ההורים של הקהילה , פגשנו את פבלו הרופא הארגנטינאי שעבר לפני 12 שנים לספרד מארגנטינה והכיר את אשתו שהגיעה מרוסיה לעשות קאוצ' סרפינג אצלו בבית והם התאהבו והתחתנו, היא ידעה ספרדית נהדר מכיוון שהייתה מורה לספרדית ברוסיה . כמובן שבמהלך השיחה עם פבלו הוא שולף את כוס המטא הארגנטינאית שלו ומוציא לכולנו ללגום שלוק מהמאטה תוך כדי שהוא מסביר שאסור להגיד תודה בזמן שאתה שותה מטא מכיוון שכאשר אתה אומר תודה זה אומר לצד השני שסיימת ואתה לא מעוניין יותר לשתות . אני כמובן כל פעם שכחתי ואמרתי תודה כשנתן לי עוד לגימה וכך הוא צחק עלי כל פעם מחדש . באותה שיחה עם פבלו עמד לצידנו בחור נחמד בשם ג'ו שהגיע מארה"ב עם משפחתו . ג'ו אב לחמישה ילדים, הוא ואשתו גדלו בקליפורניה התחתנו וחיפשו חינוך אלטרנטיבי לילדים שלהם. תחילה הם עבור לאורגון והתחילו לחנך את ילדיהם באמצעות הומסקולינג . המשפחות האמריקאיות שלהן לא ממש אהבו את סגנון החיים שהם בחרו ולכן הם הרגישו קצת לא שייכים סביבן. באיזשהו שלב הם פשוט החליטו להגר לספרד ולנסות לגדל שם את ילדיהם . תוך כידי השיחות עם המבוגרים יצא לי גם לשוחח עם ילדיהם , מדהים לראות את הסקרנות שלהם ואת והעניין שהם מביעים בכל נושא שמדברים איתם .
לימים נגלה שהחווה של אירוון היהתה נקודה מאד משמעותית בחוויה של הילדים , גם הכלב דארו שלא הפסיקו לדבר עליו וגם החווה עצמה שאיפשרה להם מרחב אינסופי ומלא דברים כיפים לעשות
ראוס:
ביום שישי לאחר שהגענו (17.02.2023) החלטנו לקחת את הילדים לשיעור רכיבה על סוסים בחווה אחרת שנמצאת באזור . תחילה חשבונו שזה יהיה שיעור של ממש מכיוון שזה מה שהבנו מאירוון (בעל הבית של הבית בחווה) שהיה חבר של בעל החווה. מאד התלהבנו מהעניין ואפילו אמרנו לעצמנו שאולי ניקח מספר שיעורים לילדים שילמדו קצת לרכב על סוסוים. כשהגענו לחווה עצמה הבנו שזו תהיה רכיבה ידידותי רגילה, כלומר מעין הליכה/צעידה איטית של הסוסים – קצת מאכזב מצד אחד מכיוון שהם לא באמת יוכלו לעבור שיעורי רכיבה אך מצד שני לא מאד נורא מכיוון שהמסלול שטיילנו בו עם הסוסים, בשטחים הפתוחים שלי ראוס, היה מאד יפה וכן מכיוון שזו הפעם הראשונה של הילדים על סוסים לבד והם מאד נהנו מהרכיבה . אפילו נעמי נהנתה לרכב חצי מהמסלול על הסוס וחצי השני מהמסלול על הסוס השני (על הכתפיים שלי ) . משם המשכנו לטייל בעיר ראוס, ששכנה ממש ליד החווה שגרנו בה וליד החווה שרכבנו בה על הסוסים באותו היום. פגשנו עיר אוטנטית, אינטימית ונחמדה שבמרכזה פרוס מדרחוב על מספר רחובות . ראוס היא העיר שבה גדל גאודי הארכיטקט הנודע וניתן למצוא בה את המוזיאון הרשמי של גאודי ואת בית מגוריו בזמן שגר שם . במהלך השהיה שלנו שם ביקרנו גם בבית שגאודי גדל וגם במוזיאון של גאודי שמציג את עיקרי העבודות שלו לאורך השנים . גאודי היא דמות מאד מרכזית ומוכרת בתרבות הקטלונית (ובעלום כולו) מכיוון שהוא אחראי להרבה מבנים ארכיטקטוניים המפורסמים והססגוניים ביותר בקטלוניה ובספרד
זיכרון מהדרך: במהלך שיטוטינו ברחובות ראוס, כיהה לטיול עם ילדים בעיר, יותם שואל האם הוא יכול לקנות משהו כל מספר חנויות שאנחנו עוברים ואיזשהו פרטי או חפץ מוצא חן בעינו. אנחנו בתגובה שכה נהדרת בטיול\מסע של שנה, שבו כל חיינו וחפצינו ארוזים במזוודות, מסבירים עם המון אהבה שאין ברירה אבל אין מקם במזוודה לדברים נוספים . מחוסר ברירה נאלץ המתוק להבין שאין טעם לקנות משהו נוסף - אין ספק שזהו שיעור נהדר לחיים
הקרנבל בטרגונה ובראוס:
יום שבת (ה18.02.2023) היה יום מיוחד מכיוון ששמענו רבות על הקרנבל בטרגונה וכמה הוא מדהים ביופיו והרי זו הייתה התוכנית שלנו לאותו יום :). התעוררנו בבוקר התארגנו ויצאני להסתובב בטרגונה עד לקרנבל שהתקיים באותו בערב. עבור אילנה , למודת קרנבלים ממקור הקרנבלים, ריו דה ז'נרו – ברזיל, זו לא הייתה התרגשות גדולה, לכל שאר המשפחה זו הייתה התרגשות של ממש. במהלך היום טיילינו ברחבי העיר וכן במבנים עתיקים מתקופת ימי הביניים כגון אמפיתיאטרון העתיק שנבנה במאה ה-2 לספירה שנמצא על חוף טרגונה ומשקיף לים . משם המשכנו לטייל באזור החוף עוד קצת והתקדמנו לאזור שבו היה אמור להתחיל הקרנבל.
לקראת הקרנבל, התמקמנו על כיכר מרכזית שבה עוברת התהלוכה בשעה 18:00 בערב והמתנו לתהלוכת הקרנבל שתתחיל. בשעה 18:30 בדיוק התחילו המייצגים להגיע לנקודה שהתמקמנו . תחילה עבורו מייצגים פחות מקצועיים ויותר חברתיים כמו מועדני ריקוד של ילדים ומייצגים של אוכלוסיות מוגבלות שונות (זה היה מאד יפה לראות את החיבור האישי הזה של טרגונה לקרנבל – לא רק הנוצץ והיפה חשוב להם) ולאחריהם החלו להגיע המייצגים השונים היותר מקצועיים. את כל המייצגים ליוותה מוסיקה וריקודים של כל המשתתפים
ביום ראשון שלאחר מכן , בשעות הבוקר יצאנו לקרנבל יותר משפחתי ואינטימי שהתקיים בראוס. זה היה קרנבל של משאיות עם מוסיקה, אנשים מחופשים ורוקדים מאחורי המשאיות . עפו שם מלא קונפטי לכל כיוון ושלושת הילדודס התחילו לשחק עם הקופטי ולזרוק אחד על השני ואז התחילו לאסוף שקיות של קונפטי לדרך כדי שיהיה מה לזרוק אחד על השנייה גם בהמשך הדרך. שהגיע המשאית האחרונה פשוט הצטרפנו אליה מאחורה וצעדנו עם שיירת הקרנבל\התהלוכה ברחבי טרגונה
מעבר לכל הקרנבלים הנפלאים שהיינו במהלך השבועיים בראוס ובטרגונה, הילדים חגגנו לנו יום נישואין 11 ב27.02.2023 בהתגרשות רבה עם ציורים והכנות לקראת. במהלך הבוקר הילדים התרגשו מאד, הם לא הסכימו שנצא מהמיטה שעה שלמה בשעות הבוקר כדי שיסיימו את ההכנות שלהם . לבסוף שמו את השיר של החתונה שלנו, שיר הכניסה לחופה( Home by Edward Sharpe and the Magnetic Zeros), והזמינו אותנו החוצה לפינת האוכל לארוחת בוקר מפנקת ששלושתם הכינו בשיתוף פעולה מלא, עם ירקות חתוכים ומלא גבינות ולחמים ואפילו דאגו שיהיה יין על השולחן. בנוסף לכל הפינוק הזה כל אחד מהם דאג לצייר לנו משהו אישי שיחמם את ליבנו - כיף שהילדים הגיעו לגיל שגם הם יודעים לפנק אותנו !
זיכרון מהדרך: השיר מסע ישראלי של שלומה גרוניך מלווה אותנו כל הזמן במהלך נסיעתנו תחילה לבקשתה של ליה ודי מהר לבקשתם של שלושתם… כנראה מחבר אותם למקורות ולשורשים שלהם בצורה כלשהי ומדליק להם את רגש הישראליות מרחוק :)טיול לסכר המים Panta de Riudecanyes
במהלך השבועיים וחצי האלה עשינו מסלולי הליכה נפלאים בטבע ובעיירות סביב ראוס וטרגונה ואף קפצנו יום אחד לברצלונה (שעליו אספר בפוסט נפרד על ברצלונה) :
המסלול מסביב לסכר המים Panta de Riudecanyes
נמצא כעשרים דקות מהחווה שגרנו בה . הלכנו במסלול כ3ק"מ במסלול שעוטף את הסכר ונחמד לטייל בו למסלול קליל ופיקניק(20.02.2023)
Prades ומסלול היער שמקיף אותה
לPrades נסענו ביום שלישי ה21.02.2023 . פרדס מוכרת גם כעיירה האדומה , שם שהעיירה קיבלה בעקבות האבן האדומה שאת מרבית הבתים בעיירה בנו באמצעותה . העיירה נמצאת על רכס הרי Prades שנמצא שם והיא משקיפה לנופים ירוקים ויפים. תחילה טילנו בעיירה ולאחר ארוחת צהרים קלילה המשכנו למסלול שיוצא ממרכז העיירה ומגיע על לאגם בטבע . במהלך המסלול הספקנו לטעות בדרך ולפגוש אדם מבוגר מאד(באזור גיל 80!) , עובד את האדמה שלו , שאלנו אותו האם הדרך מובילה מכאן לאגם שחיפשנו והוא ענה שטעינו בדרך ואנחנו צרכים לחזור אחורה. חזרנו אחורה ומצאנו את ההמשך לאגם שהתאפיין בסלעים ענקיים צמודים למסלול. בסיום הדרך הגענו לאגם שהיה נראה יותר כבריכה מלאכותית . כולם צחקנו עלי שזה האגם שאליו שאפתי להגיע ומאותו רגע קיבלתי את הכינוי האגם של אבא מנעמי הקטנה (כלומר כל שלולית קטנה שהיא ראתה מאותו רגע נקרא האגם של אבא , גם אם זה ציור של נחל בוויז ברחה :) ). סה"כ הלכנו 6ק"מ מהעיירה עד האגם בחזרה והילדים עברו את זה כמו אלופים
המסלול הליכה בPrades
מסלול ההליכה לחוף הנודיסטים Playa de Becs
מסלול יפיפה שמתחיל משכונת חוף ליד טרגונה , בחצי שעה מהחווה שגרנו בה . המסלול לחוף עובר דרך יער שמצה ממש על החוף מה שהופך את המסלול להיות מסלול יפיפה בעקבות השילוב בין טבע ירוק וים סמוכים כל כך אחד לשני .בדרך עצרנו לאכול במסלול לכיוון הים. כשהתמקמנו לאכול בחרנו לנו מקום די על המסלול עצמו מכיוון שלא היו מטיילים נוספים סביבנו . נעמי ברוב רגישותה הסתכלה עלינו יושבים על המסלול ופנתה אלי ואמרה "אבא, אם מישהו ירצה לעבר עכשיו, איך הוא יוכל לעשות את זה ?" (ילדה בת 3 רגישה וחדה 🙂 ) אז כמובן שהסתכלתי עליה בחיוך ואמרתי לה שכבר נסיים ונפנה את המקום . בסיום הליכה של כ1.5 ק"מ נחשף לפנינו חוף יפיפה שנראה כמו חוף ציורי וטבעי לחלוטין. ירדנו לכיוון החוף ובכניסה לחוף עמד לו שלט שכתוב בספרדית . אילנה קראה את השלט ואמרה לי שהגענו לחוף נודיסטים. הסתכלנו אחד על השנייה , ראינו את החוף שהיה די ריק והחלטנו להיכנס בכל זאת. נכנסנו לחוף והתחלנו לשוטט בו, היו שם אבנים יפיפיות וסלעי חוף שהיה אפשר לטפס עליהם ולהתקרב לחוף . לקחתי את יותם וליה והתקדמנו לסלעים לחפש עוד אבנים יפות . לאחר מכן התיישבתי ליד אילנה בחוף וליה החליטה שהיא מתקרבת לים לאחר שחלצה את נעליה ורוקדת לה לצלילי המוסיקה שמתנגנים לה בראשה. כעבור זמן מה נעמי הצטרפה אליה ויחד הן רקדו להן על קו החוף . יחד עם שמי התכלת ומעט שמש ועננים שהיו שם נוצרה לה תמונה יפיפה של שתיהן על החוף בתולי רוקדות להן (יותר נכון נעמי חוזרת אחרי ליה 🙂 ) . בשלב כלשהו בזמן שהיינו בחוף הגיעו שלוש נשים עם כלבים ושהו לידנו על החוף . ברגע שקמנו והתחלנו להתקדם החוצה ראיתי בזווית של העין אחת הבנות נכנסת למי ערומה . אמרתי לאילנה ואז יותם שאל אותי מה ראיתי . זהו הרגע שסיפרנו להם שהחוף היה חוף נודיסטים ובעצם גם מה זה נודיסטים . הסברנו להם שאלה אנשים שהשקפת העולם שלהם על עירום היא אחרת ממה שאנחנו מכירים וכי הם רואים בעירום חלק טבעי באדם שלא צריך להתבייש או להסתיר אותו ולכן בחופים שלהם ניתן לראות אנשים עירומים לגמרי אבל עדין מכבדים את המרחב האישי של כל אחד ואחת על אף שהם עירומים . כמובן שזה סקרן אותם והם שאלו עוד קצת שאלות והתקדמנו לנו במסלול בדרך חזרה. ביציאה מהמסלול ראינו את הבנות הללו עוברות לידנו ויותם מאד התרגש לגלות שהן עברו לידו ואף שאל האם אחת מהן היא זו שנכנסה למים עירומה .
מסלולה ההליכה לחוף:
טיול לפארק Torre d'en Dolca ולאיזור החוף שנקרא Salou
Torre d'en Dolca הוא פארק ענקי שמקיף מסלול מרוצי סוסים ומאפשר לטייל במרחבים שלו לנופים ירוקים ויפים בפאתי טרגונה הפארק נמצא קרוב לחוף של טרגונה באזור יותר דרומי של העיר וקרוב לשכונה Salou. לאחר מסלול של כ2.5 ק"מ ופיקניק בפארק המשכנו לשכונה שמצאת ממש על החוף. בעונה השכונה מלאה בתיירים אך בתקופה שהיינו השכונה הייתה די ריקה וכך גם רצועת החוף היפיפייה שלה שבה טיילנו במהלך אחה"צ של אותו היום .
מסלול ההליכה פלוס הנסיעה לSalou:
